תוכניית הכנס
לתוכנייה הנגישה
מאת: יונתן לרנר
דני: אבא, אבא אני יכול לצאת לשחק ברחוב עם טומי? אמא שלו קנתה לו כדור חדש!
רוברט: אני לא חושב שכדאי מתוק קר בחוץ (תן לו).
דני: אבל… אבל אני אלבש ג'קט.
רוברט: (תן לו ללכת לשחק), יודע מה לך אבל תחזור לפני שמחשיך.
דני: תודה, תודה אבא….. אני יצאתי!
דני : ואוו אבא צדק באמת קר בחוץ, אולי כדי שאני ארוץ עד לבית של טומי.
מעניים מי הבן אדם הכי מהיר בעולם, ואם הוא גם יודע לקפוץ מעל אבנים וגדרות כשהוא רץ….
מה בטוח זה שאני הכי מהיר ברחוב שלנו, השבוע עקפתי את אבא ש… רגע מה זה הרעש הזה?
זה יוצא מהשיחים, זה נשמע כאילו הוא בוכה…..
הוא ממש באמצע השיח אני צריך לזחול בשביל לראות אותו.
היי שלום חמוד, אתה לא צריך לפחד ממני
***נשמעת יללת בכי***
דני : אל תבהל, הנה יש לי בכיס חטיף שוקולד, אתה בטח רעב.
*** היללה נחלשת*** דני : הנה יופי תתקרב עוד קצת ***נחטף החטיף שוקולד מהיד***
דני : ואוו אתה ממש רעב, בטח גם קר לך, בוא אני אעטוף אותך עם הגקט שלי.
אתה כזה קטן וחמוד, אני אקח אותך הביתה לאבא ואמא הם בטח ממש יאהבו אותך
***כעבור עשרים דקות***
רוברט: שלום הלנה, זה אבא של דני.
הלנה: כן רוברט, הכל בסדר?
רוברט: דני אמר לי שהוא מגיע אליכם היום לשחק בכדור עם טומי, הוא הגיע כבר?
הלנה: לא האמת שלא מתי הוא יצא מהבית?
רוברט : ממש לא מזמן אבל הוא היה אמור להגיע כבר (תגיד לה שהיא נראתה מעולה באסיפת ההורים האחרונה).
הלנה: תראה אם אני אשמע משהו חדש אני אתקשר
רוברט: דרך אגב הלנה היה נחמד לראות אותך באסיפת ההורים האחרונה.
הלנה: אהההה… גם אותך רוברט, אני אלך לשאול את בעלי אם הוא ראה את דני עם טומי.
רוברט: כן בטח, בטח.
***לאחר שעה מהשיחה***
דני: אבא, אמא! אבא, אמא!
רוברט: דני?!
דני: אבא, אמא אתם לא תאמינו מה מצאתי, הוא כזה חמוד.
ננסי: כן הוא בן שבע, מטר ועשרה הוא יצא עם חולצה ירוקה וגקט אדום ונעליי….
רוברט: ננסי עזבי את הטלפון אני שומע את דני למטה
ננסי: שנייה אדוני השוטר אני חושבת שהוא חזר הביתה, ביי…
רוברט: דני?
ננסי: דני?
דני: אמא, אבא תראו אותו
ננסי: רוברט הוא פה
***מתחילה לבכות***
ננסי: דני איפה הייתה חיפשנו אותך בכל מקום
דני: הלכתי לטומי ובדרך מצאתי את החמוד הזה
ננסי: רוברט תראה הוא הכניס כל מטונף לבית שלנו
דני: הוא לא מטונף וקוראים לו שוקולד
ננסי: רוברט אני מבקשת שתוציא אותו מהבית ומיד!
רוברט: דני (אל תקשיב לה) אנחנו דיברנו על זה והחלטנו שאנחנו לא רוצים כלב בבית.
ננסי: אני אזרוק אותו עכשיו מהחלון תראה איך הוא מלכלך את הספה
דני: אבל אבא היה לו קר בחוץ והוא בכה
רוברט: דני (שתשתוק האישה המעצבנת הזאת אנחנו משאירים את הכלב) ומי יטייל איתו כל בוקר?
ננסי: רוברט מה זה משנה?! אנחנו זורקים אותו מהבית ואולי אפילו את דני אחרי שהוא נעלם ככה.
דני: אבא אני אטייל איתו כל בוקר לפני שתגיע ההסעה לבית הספר.
רוברט: עדיין זה לא משנה (שישמור על הכלב, למה מי לובש את המכנסיים בבית הזה, אנחנו הוא היא?).
ננסי: יופי אני זורקת אותו
*** מרימה את הכלב והוא מתחיל ליילל***
דני: לאאאא אבא בבקשה.
רוברט: (הכלב נשאר!!!) יודעת מה ננסי אולי באמת כדאי שנביא כלב הביתה (יופי עכשיו הוא ילכלך לה את כל הבית והיא תתחרפן)
ננסי: מה?! רוברט חשבתי שסיכמנו על זה ביחד!
רוברט: בוא דני בוא ניקח אותו לווטרינר
דני: יאיי תודה אבא אני אוהב אותך
רוברט: למה קראת לו שוקולד בכלל?
דני: כי הוא אהב את החטיף שוקולד שלי.
רוברט: אוי לא דני אסור לתת לכלבים שוקולד.
דני: אבל לפחות עכשיו לא קר לו
רוברט: (מה שאסור תמיד יותר כיף) טוב מעכשיו בלי שוקולד!
***בחדר שינה של רוברט וננסי***
ננסי: אני לא מאמינה שנתת לו לשמור על הכלב הדוחה הזה, מה נכנס בך?
רוברט: אני באמת לא יודע… (שקט אישה מעצבנת בא לי לחנוק אותך) אבל זה מה שהחלטתי וזה מה שיקרה, הבנת?!
ננסי: טוב… אני כבר לא יודעת מי אתה בכלל…
רוברט: (שקט!) לילה טוב.
***רוברט צולל לתוך חלום***
רוברט: ואווו כן הלנה, איך הגעת יפה לאסיפת ההורים עם השמלה הצמודה שלך
הלנה: ואוו רוברט איך אני שמחה שהגעתי בלי בעלי.
רוברט: יופי, אשתי בדיוק נכנסה לשרותים.
הלנה: שתדע שאני נראת אפילו יותר טוב בלי השמלה הצמודה שלי, הנה ככה בוא תיגע בי
רוברט: ואוו הגוף שלך מדהים… אבל ננסי ממש פה ליד
הלנה: זה בסדר לא אכפת לי, וגם לא לך!
רוברט: כן הלנה תמיד רציתי לשכב אי…..
***רוברט מתחיל להתעורר**
רוברט : מה זה?! איך הגעתי לחצר, למה אני מכוסה בבוץ?
אני אכנס לבית אני אוריד בגדים
*** ננסי פותחת עיניים***
ננסי: רוברט? רוברט?
רוברט: כן ננסי אני בשרותים
ננסי: בוא תחזור למיטה קר לי בלעדייך.
רוברט: כן ננס
*** נכנס למיטה***
ננסי: החלפת פיגמה?
רוברט: לא, הייתי איתה.
ננסי: אתה מסריח מעשן ומאלכוהול, שוב חזרת לעשן?
רוברט: (מה אכפת לה מה אני עושה, גם ככה אני שונא אותה) טוב אני לא מבין בכלל על מה את מדברת, לילה טוב.
***צהריי היום***
רוברט: שלום דני הגעתי הביתה, ושלום גם לך שוקולד
דני : אבא, אבא תראה מה לימדתי את שוקולד שוקולד, ארצה!
*** שוקולד נובח***
דני: לא לנבוח! ארצה!
*שוקולד מילל ומטה את הפנים שלו שמאלה***
רוברט: (הכלב טיפש!) הכלב טיפש
דני: אבא זה הצליח לפני רגע, אולי הוא מפחד ממך.
רוברט: אין לו ממה לפחד ממני (יש הרבה!), אלא אם הוא יעשהשוב פיפי על השטיח.
דני: הוא לא! אבא אני יכול לקרוא לטומי שיבוא לשחק איתי ועם שוקולד?
רוברט: (נגיד להלנה להביא אותו שנוכל לעשות את מה שעשינו בחלום!) בטח אני אתקשר להלנה עכשיו.
הלנה: הלו שלום?
רוברט: הלנה?
הלנה: כן מי מדבר?
רוברט: זה רוברט, דני רצה לראות היום את טומי חשבתי אולי תוכלי להביא אותו?
הלנה: הוא יכול ללכת לבד אחרי שייסים את הארוחה שלו
רוברט : (לא, לא לבד אני רוצה לראות אותה, ללטף אותה בכל הגוף) תראי אחרי שדני הלך לנו לאיבוד שבוע שעבר אני מציע לך לקחת אותו באוטו, אני אחזיר אותו כשהם יסיימו.
הלנה: טוב אני אתלבש ואבוא
רוברט : (לא צריך תבואי ככה) יופי אני מחכה.
דני טומי בדרך
דני: תודה אבא.
***דפיקות בדלת***
רוברט: היי שלום טומי, דני בחצר האחורית עם שוקולד
טומי: שלום מר הייד, שיהיה לך ערב טוב
רוברט: מנומס הבן שלך
הלנה: הוא קיבל את זה מאבא שלו
רוברט: (איזה גוף יש לה אני רוצה שנכניס אותה למיטה) טוב לפחות הוא קיבל ממך את העיניים הכחולות.
הלנה: טוב רוברט אני אחזור הביתה תתקשר לפני שאתה מחזיר אותם
רוברט: (שלא תלך!) רגע אל תלכי, ראיתי ששתלת וורדים חדשים בחצר הקידמית שלכם
הלנה: כן האמת עבדתי בגינה כל הסוף שבוע
רוברט: הם נראים מעולים (כמעט כמוך)
הלנה: זה נחמד ששמת לב בעלי אפילו לא הניד מבט אליהן
רוברט: הוא בטח לא שם לב להרבה דברים שאת עושה בבית (האפס הזה בטח לא נגע בה כבר כמה שנים)
הלנה: האמת שאתה צודק, איפה ננסי?
רוברט : היא במשמרת לילה בבית החולים, את רוצה להיכנס? בדיוק פתחתי בקבוק יין טוב (יופי נשתכר ונעלה למיטה בזמן שהאישה המעצבנת בעבודה)
הלנה: אמממ… יודעת מה אולי כוס אחת לא תזיק.
*** אחרי בקבוק שלם***
הלנה: תראה זה קשה, אני לא רואה את בעלי כמעט וגם לא טומי וזה פוגע בו אני מרגישה.
רוברט: אצלנו זה בדיוק אותו הדבר זה או שהיא בעבודה או כשהיא חוזרת הביתה היא עייפה ועצבנית והכל יוצא על דני.
הלנה: איך אתה מתמודד עם זה?
רוברט: כרגע שותה יין עם אישה יפייפיה ואמא מדהימה
הלנה: מר הייד, אתה יודע למה אני התכוונתי, אבל תודה זה נחמד שלמישהו אכפת
רוברט: (קח אותה לחדר ננשק לה את כל הגוף לאט, לאט) קשה לא להשים לב אלייך הלנה
***מניח לה יד על הירך ומתחיל ללטף***
הלנה: רוברט הילדים פה בחוץ
רוברט: (למי אכפת מהם) אז רק נשיקה אחת קטנה
***עם נשימה עמוקה רוברט רוכך אלייה ומנשק אותה חזק***
דני: אבא, אבא!
טומי: אמא, אמא!
*** הלנה ורוברט מתרחקים טיפה***
רוברט: כן דני?
הלנה: כן טומי?
טומי: אמא, אמא אנחנו יכולים גם למצוא כלב בשיח?
הלנה: אהה אההה אנחנו נצטרך לדבר על זה עם אבא, בוא טומי תיקח את הדברים שלך אנחנו הולכים הביתה.
טומי: אוף אבל אני רוצה להישאר עם דני ושוקולד
הלנה: אנחנו הולכים כבר מאוחר!
רוברט: הלנה (איזה שפתיים רכות, מעניין עם שאר הגוף גם כזה רך) הכל בסדר?
הלנה: כן, טומי תגיד בי לדני
טומי: ביי ביי דני, ביי ביי שוקולד
דני : ביי טומי, ביי גברת פירס…
אוף אבא למה הם הלכו כל כך מהר עוד לא הראתי לו איך שוקולד עושה 'ארצה'.
רוברט : אני לא יודע מתוק (בוא ניסע אלייה לבית, נחטוף את בעלה והיא תהיה שלנו, היא תהיה שלי!), אבל אתה צריך להתכונן לשינה, אני מאוד מאוד עייף פתאום (כן… לך לישון)
***רוברט נכנס למיטה שלו***
רוברט: איזה טעות עשיתי
(שום טעות אנחנו רוצים אותה)
רוברט: ואם היא תספר לבעלה…
(למי אכפת מבעלה, אנחנו נעלים אותו)
רוברט: מה זאת אומרת נעלים אותו?
(לך לישון….)
***רוברט שוקע לחלום***
רוברט: ננסי זה לא משנה לי שאנחנו כבר עשר שנים ביחד אני לא יכול לסבול עוד רגע איתך, כל פעם שאני רק מביט בך אני רוצה לבכות.
ננסי: אבל רוברט מה עם דני? איך הוא יהיה אם נתגרש
רוברט: בלעדייך??? את האמא הכי גרועה בעולם, כל פעם שהוא רואה אותך הוא מפחד
ננסי: מפחד? למה שהוא יפחד?
רוברט: כי את תמיד מרביצ……
***רוברט מתעורר ליד החצר של הלנה***
רוברט: מה קורה פה?! איך הגעתי לפה?? ועוד עם הרכב… אני… אני … לא זוכר כלום.
(זה בסדר אני זוכר מספיק בשביל שנינו)
רוברט: מי שם?
(סע הביתה עוד מעט אשתך חוזרת)
רוברט: מה קרה אני לא מבין, אחח איך כואב לי הראש
*** רוברט חוזר הביתה ןנכנס לחדרו***
ננסי: רוברט איפה היית כל הלילה?
רוברט: אני… אני… לא יודע…
ננסי: מה זאת אומרת לא יודע?
רוברט: אני חושב שהייתי סהרורי ונהגתי מתוך שינה (מה אתה עושה? תשקר לה)
ננסי: נהגת? מתוך שינה? נו רוברט מה באמת קרה?
(בטעות השארתי את הדלת פתוחה ושוקולד ברח)
רוברט: בטעות השארתי את הדלת פתוחה ושוקולד ברח
(ואז נסעתי ברחובות עד שמצאתי אותו)
רוברט: ואז נסעתי ברחובות עד שמצאתי אותו
ננסי: איזה באסה הלוואי ומישהו היה דורס את הכלב הזה, טוב בוא תיכנס למיטה
רוברט: כן אני ממש עייף…
ננסי: רוברט מה זה הריח הזה?
רוברט: איזה ריח?
ננסי: אתה מסריח ויש לך ריח של בושם של אישה
רוברט: זה הבושם שלך ננסי ואני מגיע כי רצתי לחפש אותו
ננסי: אבל זה לא הבושם ש…
רוברט: טוב אני מכבה את האור, לילה טוב
ננסי: לילה… טוב.
***האור של רוברט נכבה האור של ננסי נשאר דלוק***
***צהריי היום למחרת****
דני: אבא, אבא.
רוברט: כן דני
דני: אני יכול לשחק עם שוקולד בחצר הקידמית?
(לא אסור לו שישאר בבית, המעצבן)
רוברט: אממ תלך תשחק (לאאא!)
דני: תודה אבא
(מה אתה עושה?)
רוברט: מי זה שם?
(השליטה צריכה להיות אצלי!)
רוברט: אני מתחיל להשתגע, אני צריך להתחיל לישון יותר
(צריך להחזיר את הילד הביתה, אתה חייב לשחרר!)
רוברט: מה קורה איתי?! אניי… אני… לא מרגיש את הגוף שלי
(עכשיו תירדם!)
*** כעבור שלוש וחצי דקות רוברט מתעורר עם דני הבוכה בידיים***
נהג: אדוני אני ממש מצטער אני לא ראיתי את הילד רץ לכביש
רוברט: דני… דני… מה קרה פה?
נהג: הוא פשוט רץ לכביש אחרי הכלב אני לא ראיתי אותו, מזל שרצת לתפוס אותו…
רוברט: אני… אני מה?
נהג: בחיים לא ראיתי מישהו כל כך מהיר
רוברט: תעוף מכאן! זאת שכונת מגורים אתה לא יודע שצריך לנהוג כאן לאט!!
נהג: אני באמת מצטער, אני אלך, מצטער
רוברט: דני הכל בסדר? כואב לך איפשהו?
דני: אבא….
***דמעות זולגות לדני על הפנים והנשימה שלו מאוד מהירה***
דני: אבא… שוקולד
רוברט: מה איתו? דני?
דני: הוא… הוא… ברח
רוברט: אנחנו נמצא אותו דני אני אתחיל לחפש עכשיו
*** אחרי שעתיים***
רוברט: שוקולד?! שוקולד?! שוקולד!!
דני: שוקולד!! שוקולד!! שוקולד!!
רוברט: כבר ממש מאוחר דני, אני אגיד לאמא לבוא לקחת אותך
דני: אבל אבא אני רוצה למצוא אותו!!!
רוברט: אני אמצא אותו אל תדאג
**ננסי מגיעה לקחת את דני***
ננסי: נו מה רוברט יש חדש? מצאתם אותו?
רוברט: לא אבל אני אחפש עוד בשביל דני
ננסי: תעשה טובה אל תמצא אותו אני שונאת את הכלב הטיפש הזה
רוברט: (ואני שונא אותך) יודעת מה אני אעשה סיבוב קצר ואני אחזור
ננסי: יופי נמאס ממנו כבר
רוברט: לילה טוב דני, אל תדאג הוא עוד יחזור
דני: תמצא אותו אבא בבקשה, אני ממש ממש עצוב, אני מאוד אוהב את שוקולד שלי, בטח ממש קר לו .
***האוטו נוסע ורוברט נשאר לבד***
(יופי סוף סוף אנחנו לבד!)
רוברט: מה זה הקול הזה שוב
(זה לא קול, זה אנחנו… כלומר אני)
רוברט: די כבר תצא לי מהראש
(אנחנו ביחד)
רוברט: תצא, תעזוב אותי אתה מכאיב לי
(אתה בטוח שאתה רוצה שנפרד?)
רוברט: כן רק שיגמר!
(תזהר עם מה שאתה מבקש)
רוברט: רגליים שלי… אני… אני…. מרחף.
(אנחנו יודעים הרבה, אנחנו שולטים בהכל אבל לבד אני חזק יותר, נחוש יותר, אני אנצח)
רוברט: העיניים שלי.. הן נעצמות, מה קורה פה?!
(לילה טוב מלאך לבן, עכשיו החשיכה הגיעה)
***כעבור שעתיים וחצי ***
(מה שיקרה עכשיו זה שאני אתן לך הצצה לחיי הלילה שלך בתקופה האחרונה)
רוברט: מה זה? מה קורה פה, איפה אני?
(כרגע אתה בתוך מועדון הלקס בשרותים של הנשים עם אמילי הברמנית החמודה)
רוברט: אנחנו… אנחנו שוכבים?!….
(כן)
רוברט: איך אני לא שולט בגוף שלי?
(אתה רצית שנתפצל אז עכשיו רק אני בשליטה)
רוברט: דייי!! תפסיק
(תהנה מהרגע תמיד חלמנו על לבגוד באישה הנוראית הזאת)
רוברט: אני אוהב את ננסי, תעשה שנפסיק
(אתה אוהב את ננסי? כמו שאתה אוהב את הלנה?)
רוברט: מה זה אומר?
(היא מאוד נהנתה מהביקור שלנו אצלה)
רוברט: רגע מה? באותו הלילה שהתעוררתי באוטו?
(בוא נגיד שרק התעוררת באוטו אבל את הלילה בילית עם הלנה)
רוברט: תעזוב אותי, מה אתה לעזאזל?!
(לי היו הרבה שמות לאורך השנים, בעל זבוב, לוציפר, המלאך שנפל, האגו, התשוקה, השטן… אבל אתה יכול לקרוא לי רוברט)
רוברט: אתה… אני… אתה השטן?
(עכשיו תחזור לישון, אני צריך להחליט מי יותר טובה אמילי או הלנה…. בייי)
(סוף סוף נשארתי לבד, עכשיו אני שולט בגוף שלנו)
אמילי : כן, רוברט תמשיך, כן מהר יותר… בחיים לא הרגשתי כל כך טוב.
המגע שלך, הנשימה החמה שלך, הידיים שלך, הן מלטפות ואני רועדת הן שורטות ואני קורסת… תנשך אותי, תחזיק אותי קרוב תחבק אותי חזק!
(נראה לי שאמילי היא המתאימה יותר לשלב הבא)
***(רוברט) לוקח את אמילי לגג המועדון***
אמילי: ואוו רוברט איזה נוף יפה..
(להדליק לך גם סיגריה?)
אמילי: כן בוא תתקרב, קר לי.
(קחי…***נשייפה של עשן***)
אמילי: איך האורות יפים בלילה
(יש לי רעיון את סומכת עלי?)
אמילי: בטח, על מה חשבת?
(בואי תחבקי אותי חזק)
***(רוברט) מתחיל לרחף***
אמילי: אמאלה רוברט, אנחנו … אנחנו עפים!!
(רוצה לראות את האורות היפים מלמעלה?)
אמילי: רוברט מה קורה פה?
(תחזיקי חזק!)
אמילי: אמאלה!!!
***(רוברט) פורש כנפיים והם מתחילים לעוף****
אמילי: ואוו רוברט אתה… אתה….
(את מפחדת?)
אמילי: אתה יפייפה
(אני מה?)
אמילי: תנשק אותי
(את לא מפח…..)
***אמילי מנשקת אותו חזק***
לאמילי : מה שאני אפחד ממך? אתה מדהים… תיקח אותי הכי גבוה שאתה יכול
(רק תחבקי אותי חזק יותר קר שם למעלה…)
*** אחרי חצי שעה של תעופה מעל העיר***
אמילי: רגע ואחרי שלא הסכמת להילחם מה אבא שלך עשה לך?
(הוא גירש אותי והכריח אותי לשמור על השאול)
אמילי: אז איך אתה פה?
(זאת הטעות של דפי ההיסטוריה, השאול לא נמצא מתחת לאדמה או בשמיים השאול נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו)
אמילי: מה זאת אומרת בכל אחד ואח….
(היי… חכי רגע אני רואה את שוקולד)
אמילי: הכלב של דני?
(כן אני הולך להפחיד אותו, את תראי)
אמילי: אבל למה?
***(רוברט*** ואמילי נוחתים על האדמה***
(שלום שוקולד)
***(רוברט) פורש את הכנפיים שלו למרחק ושואג שאגה חזקה שמעמעמת את כל האורות ברחוב***
(תברח!)
***שוקולד מיבב ובורח עם הזנב בין הרגליים***
אמילי: למה עשית את זה רוברט?
(אנחנו צריכים ללכת אמילי, רוברט רוצה להתעורר, בואי)
**** אחרי עשרים דקות רוברט מתעורר על הרצפה בסלון***
דני: אבא, אבא!! שוקולד!!
רוברט: איפה אני?
דני: איפה מצאת אותו, בוא אליי שוקולד חמודי
רוברט: מה קרה לי?
דני : אתה בטח רעב מתוק בוא נביא לך אוכל ומים
רוברט: השטן, זה… זה היה חלום?
***ננסי יורדת לסלון ורואה את שוקולד מתרוצץ***
ננסי: רוברט תראה איזה מטונף הוא… הוא מטנף את כל הספות והשטיחים
רוברט: אני, אני לא מצאתי אות…
ננסי: דני קח את שוקולד לחצר האחורית אני ואבא שלך צריכים לדבר
רוברט: ננסי מה קרה הלילה?
ננסי: רוברט אמרת שאתה תפסיק לחפש אותו ותחזור, מה קרה לך?!
רוברט: אני… לא יודע
ננסי: נמאס לי מהטינופת הזאת רוברט אני רוצה שתעשה משהו איתו
רוברט: מה… את…
ננסי: אני רוצה שהוא לא יהיה פה
רוברט: למה את מתכוונת?
ננסי: מה אני גם צריכה לחשוב בשבילך? תיקח אותו לאיזה מקום רחוק ותדרוס אותו
רוברט: לדרוס אותו? השתגעת?
ננסי: הוא מצא את הדרך שלו בחזרה פעם אחת הוא בטח ימצא אותה שוב
רוברט: אבל דני אוהב אותו
ננסי: למי אכפת מדני, אתה גם ככה לא רוצה את הכלב הזה פה
רוברט: את…. צודקת הגיע הזמן להיפטר ממנו, אני אעשה את זה היום בלילה
***לאחר כמה שעות בשקיעת השמש***
ננסי: דני!
דני: כן אמא
ננסי: בוא לפה אתה צריך ללכת לישון
דני: אמא אני למטה, אני משחק עם שוקולד
ננסי: דני אתה תבוא לפה עכשיו! אתה לא רוצה שאני ארד!
דני: אמא אני אבוא עוד מעט רק התחלנו לשחק
***ננסי יורדת למטה בעצבים***
ננסי: דני אני אמרתי לך שלא כדאי שאני ארד
***ננסי מרימה את היד ומחטיפה לדני מכה חזקה בפנים***
דני: איייההה! אבל..**בדמעות** למה?
ננסי: אתה רוצה עוד מכה?
דני: לא, לא בבקשה
***שוקולד מתחיל לנבוח**
ננסי: יופי אז תעזוב את הכלב המסריח שלך ותעלה למעלה לישון!
דני: טוב… טוב… סליחה
***דני עולה לחדר שלו בריצה כשהפנים שלו נוטפות מדמעות וננסי מפנה מבט לשוקולד המפוחד***
ננסי: רוברט! רוברט!
רוברט: כן ננסי אני פה
ננסי: הנה הכלב, דני הלך לישון…
רוברט: טוב, טוב אני אביא שק
ננסי: תנקה את הרכב אחרי שתסיים
רוברט: אני אחזור עוד מעט
***בנסיעה לכיוון היער, כאשר שוקולד מילל מהבגאז***
(מה לעזאזל קורה כאן)
רוברט: שוב אתה?!
(מה אתה עושה מה אתה משוגע)
רוברט: אתה השטן, זה מה שמפריע לך?
(אני השטן, אני אתה אבל אני לא רוצח)
רוברט: מה אתה לא?
(אני התשוקות, הרצון לשמוח, ההחלטות הלא החכמות שעושות לנו טוב בראש, אני סוף השבוע, מה שדוחף אותך לדבר עם נשים, אני מי שגורם לך לקפוץ למרות שזה נראה רחוק …. אבל אני לא רוצח)
רוברט: אל תשקר לי אתה רצחת מיליוני אנשים
(תפסיק להאשים אותי בשגעון שלך)
רוברט: אני השתגעתי??? אני??
***הרכב נעצר באמצע השביל ביער***
רוברט: ומה עם הלנה, מה עם אמילי, הסיגריות הלילות שנמחקו לי מהזיכרון!!
(אני… אני ניסיתי מישהי שתחליף את ננסי בשביל דני, אתה זה שנותן לה להרביץ לילד שלנו, לך לא אכפת ממנו. אתה זה שמעדיף אותה על חיים טובים לדני הקטן)
***רוברט פותח את הבגאז'***
רוברט: אתה שקרן!! ננסי היא אמא טובה הרבה יותר ממה שהלנה אי פעם תהיה
*** (רוברט) נלחם ומנסה לסגור את הבגאז'****
(אני לא בחרתי בהלנה אני בחרתי באמילי)
רוברט: אמילי?
***רוברט פותח את הבגאז' ומוציא את השק עם שוקולד***
(כן אמילי, היא אמא לשניים והיא באמת אישה טובה ואוהבת)
רוברט: אתה לא תיקח ממני אתה ננסי!!
(רוברט אני מבקש ממך תעצור…. מהמעשה הזה אין דרך חזרה)
רוברט: אתה תשתוק!!
(הרוע בך הוא כל כך חזק)
***רוברט מניח את השק בהמשך הכביש***
רוברט: אני שונא אותך, אני שונא את הכלב הזה ואני שונא את דני
(אני… אני… מאבד שליטה)
רוברט: יופי תיעלם מהחיים שלי
(אתה לא תצליח כל עוד יש בי עוד אחיזה!!)
***(רוברט) מתחיל להוציא את הכנפיים שלו והם מתחילים לרחף באוויר***
תעזוב אותי אתה לא תצליח
(כל עוד אני פה, הכלב הזה יחזור לדני)
רוברט: אני אהרוג אותך ואת דני!
***הכנפיים נסוגות, והם מתחילים לחזור לאדמה***
(אני נחלש, תפסיק)
רוברט: אתה תעזוב אותי לתמיד!!
(רוברט אם אתה תעשה את זה אני אעלם, אתה צריך אותי!)
רוברט: תן לי לסיים עם זה…
***רוברט נכנס לאוטו ומתחיל ליסוע לכיוון השק***
(אתה מאבד אחיזה במציאות… אתה אוהב את הבן שלנו… את הבן שלך!)
רוברט: לא אכפת לי…. הכלב הזה ימות!
***שוקולד משתולל בתוך השק ונשמעת יללה חזקה***
(תרחם לפחות על שוקולד…. תשחרר אותו רחוק… הוא לא עשה לך כלום בבקשה!!)
רוברט: למה שאני אקשיב לך כל מה שעשית לי היה נורא
***(רוברט) לוחץ על הברקס***
(אני?! אני?! כשאתה לא רצית לשמח את דני ולאמץ את שוקולד אני נכנסתי לתמונה, כשאתה שלחת אותו לשחק בחצר המסוכנת אני השתלטתי עלייך והצלתי אותו)
רוברט: תעזוב אותי, אתה השטן!!!
(כשאתה הפסקת לחפש את שוקולד אני זה שהחזיר אותו הביתה)
רוברט: אז מה?! אני אוהב את אשתי יותר מאשר את הבן הדביל שלי!
(האישה הנוראית הזאת! זאת שמרביצה לבן שלנו… לבן שלי!! היא החטא הכי גדול שלך)
רוברט: אני אוהב אותך אותה ואתה לא תחזיק אותי!
***הרגל יורדת מהברקס***
רוברט: הילד הכפוי טובה הזה, אנחנו מביאים אותו לעולם, מאכילים אותו, מנקים אותו, מלבישים אותו וככה הוא מחזיר לנו?!
(מה הוא כבר עשה?! הוא פשוט היה ילד!)
רוברט: אני… אהרוג אותו!!!
*** הרכב מתחיל ליסוע במהירות לכיוון השק***
(לא!!! אתה… תעצור!!!)
***השק מתחיל להשתולל יותר ונשמעות יללות חזקות***
זהו!!! תמות!!
***נשמע רעש חזק והיללות מפסיקות***
(אני לא מאמין שעשית את זה, אני… אני…)
רוברט: סוף סוף הגיע לו למות.
(אני מאבד את האחיזה שלי))
***(רוברט) יוצא מהאוטו ונופל לריצפה***
(זה חזק ממני)
***(רוברט) פורש כנפיים וזועק***
(אההההההההה!!!!)
***הכנפיים הופכות לאבק***
(מפה אתה לבד….)
***האבק מתחיל לשקוע ופתאום ברוח סערה האבק מתחיל להיאסף ובסיבוב הוא בורח לשמיים****
רוברט : אני… לבד סוף סוף, הכוח… הכוח שיש לי בידיים… אני אחזור הביתה לננסי ואספר לה שהכל נגמר
***רוברט נכנס בדלת***
רוברט: ננסי!
ננסי: רוברט חזרת?
רוברט: כן אשתי האהובה
ננסי: הכל בסדר?
רוברט: לא הרגשתי כל כך טוב בחיי
ננסי: ***בלחישה*** ושוקולד?
רוברט: הכל טופל
ננסי: יופי!
***הזוג מתחבק***
רוברט: אני רוצה להסתכל רגע על דני
ננסי: בוא נעלה הממזר הקטן בחדר
***הם עולים ללמעלה יד ביד***
ננסי: אתה יודע משהו השתנה לך בעיניים..
רוברט: מה השתנה?
ננסי: חסר בהן קצת צבע, הן טיפה ריקות יותר
רוברט: יופי, עכשיו אני רואה הכל יותר ברור
***הם מסובבים את ידית הדלת, והיא נפתחת***
ננסי: תראה הוא מתחת לשמיכה עם פנס
רוברט: ניתן לו את הלילה, העונש לו כבר יגיע
***רוברט מחייך חיוך זדוני***
ננסי: עונש?
רוברט: אל תדאגי, הוא יקבל רק מה שמגיע לו
ננסי: טוב מתוק, בוא נלך לישון…
רוברט: לילה טוב דני… תהנה מהחלומות ***בלחישה*** כל עוד אתה יכול
***הדלת נסגרת***
דני: מה זה? מי אתה?
(שלום דני!)
דני: אני… מה קורה פה?
(אל תדאג דני, הכל בסדר אני פה בשבילך)
דני: אבל מי אתה?
(אני… אנחנו… לי קוראים (דני))
דני: מה אתה עושה פה?
(אני פה בשביל להגן עלייך, אל תדאג… אנחנו ננצח אותם)
דני: להגן? ממה?
(הכל בסדר דני אנחנו נדבר מחר עכשיו זה התור שלך לישון…)
*** נפרש לאט לאט צל של כנפיים על השמיכה***
(מפה אני כבר אדאג לנו…)
