ביתי הוא מבצרי?

מאת: עילי שני

אנדרו מרטין, למזלו הרב, היה אדם משעמם. במקצוע שלו, אנשים מעניינים לא שורדים הרבה זמן. אחרי כמה פגישות עם לקוחות, הם נדבקים בתחביב שלהם ויוצאים לאיזו הרפתקה מלהיבה נגד מכשף מרושע או דרקון אכזר. פשוט מזעזע. וגם כל כך לא מקצועי. אנדרו הרהר בדברים האילו בשעה שעלה במעלית למשרד שלו. הוא לגם מכוס הקרטון שלו בידו האחת, וסידר את עניבתו הכחולה בידו האחרת. כשדלתות המעלית נפתחו, הוא התעלם בהפגנתיות ממרפאת השיניים שעליה היה תלוי שלט עם דרקונים מחייכים, ומבית הקפה שבו קבוצת ערפדים נהנתה מכוס של דם עיזים. הוא הרים את אפו, ופסע אל הדלת האפורה שעליה, באותיות זהב, הוטבעו המילים "נדל"ן דייויס ושות' – טירות, מאורות, ועוד, במחירים הזולים ביותר בשוק".

אנדרו צעד אל עבר השולחן שלו, מניד את ראשו בצורה המועטה ביותר שאפשר בכדי להימנע מקשר עין עם שאר עובדי המשרד. הוא התיישב על הכיסא המשרדי, הניח את כוס הקפה שלו, פתח את המחשב, ופלט גניחה של אומללות טהורה כשתיבת הדואר הנכנס שלו הבהבה ונפתחה, חושפת הודעה מאת "קארית'ור השוחט". אנדרו שקל אם לדפוק את הראש בשולחן, אבל החליט שהדבר ימשוך תשומת לב מיותרת ונמנע מכך. הוא הסתפק בשחרור אנחה ממושכת מקודמתה, ולחץ על המייל. זוויות פיו נמתחות מטה יותר ויותר ככל שעיניו התקרבו לסיום המייל שבו נכתבה ההודעה הבאה, שנראתה כאילו הוקלדה על ידי חתול זועם שהתגלגל על המקלדת בתוך שק:

לכבוד: אנדרו מרטין

אנדרו! לא נפגשנו מאז שאני והחבורה האמיצה שלי חיסלנו את הדרקון השחור, כמה זמן עבר מאז! אנחנו חייבים להיפגש לכוס קפה מתישהו!

אנדרו עצר לרגע, מבטיח לעצמו שימנע מלעשות את הדבר הזה בדיוק כל עוד נפשו בו

כישורי המכירות המעולים שלך הצילו את החבורה שלנו מקריסה כלכלית, ועכשיו שבט קטן ומאושר של גובלינים מתגורר במאורה שאותה מכרת. אבל די לדבר על העבר…יש לי עבודה חדשה בשבילך!

לפני שלושה ימים, אני והחבורה הנאצלת שלי חיסלנו את המכשף הנורא זת'ראקס, והצריח שלו ריק עכשיו. נשמח להיעזר בניסיון שלך במכירת צריחים אפלים בשביל לקבל רווח מרבי מהמגדל המכושף והארור הזה. נשמח אם תוכל לעבור ולהעיף בו מבט, להעריך את שווי הנכס ולאחר מכן לעזור לנו למכור אותו.

תודותיי נתונות לך מראש

קארית'ור השוחט

אנדרו, מבלי להסס, הזיז את העכבר לכיוון סל המיחזור, מתכנן להשליך את הלקוח השוטה הזה מכל המדרגות. הוא הרשה לעצמו חיוך קטן של בוז.  לא משנה כמה גדול הגרזן של הבחור הזה, הוא טיפש מדי להבין שאני לא אקח אף עבודה שלו.

"אתה הולך לקחת את העבודה שלו". קול רועם נשמע מאחורי עורפו של אנדרו. אנדרו מצמץ פעמיים, ואז הסתובב באיטיות כדי למצוא את אפיו מעוך על ידי הפימה השניה של בוס דייויס. בוס דיוויס פסע לאחור, הניח את ידיו על מותניו (הישג מרשים, בהתחשב בידיו הקצרצרות של הבוס ובעובדה שמותניו היו מרוחקות כחצי מטר זו מזו) והחל לצחוק בקול "אתה תפסת את האידיוט הזה על החכה, אנדרו, אין סיכוי שאתה נותן לו ללכת!. בדקתי את המניות עם האורקל שלי, והצריח הזה יכול להיות הקפיצה הבאה של המשרד שלנו! אם תצליח למכור אותו, אני אקדם אותך!"

הוא הניח את ידיו על בטנו וצחק ללא הפסק, פימותיו הרועדות משתפלות על צווארון חליפתו המחוייטת, ואז הוא הניח יד כבירה על כתפו של אנדרו, והתכופף לגובה העיניים שלו "ויותר טוב מכך, אפילו מצאתי לקוח פוטנציאלי. כבר קבעתי עבורכם פגישה היום בערב, למרגלות הצריח". הבוס תחב לידו של אנדרו תיקייה מלאה בניירות ולחש "תעבור על החומר, ילד. ותזכור, כולנו מודעים למוניטין שלך כטוב ביותר בתחום של מכירת נכסים קסומים לאנשים נורמליים. תרשים אותי באחד הזה, ואם לא…" הוא סיים את דבריו בלחישה, ואז טפח שוב על כתפו של אנדרו, והתרחק בקלילות מפתיעה לקרנף במכנסי פראדה מגוהצים.

אנדרו הביט סביב, קילל בשאט נפש, והצטער שלא דפק את ראשו בשולחן קודם. ייתכן שזעזוע מוח היה פוטר אותו מהעבודה המקוללת הזו…אבל  כנראה שלא. הוא הניד בראשו בצער, התיישב בכסאו, והחל לעבור על התיקייה. אם הבוס דייויס רוצה שהוא יעשה את העבודה, הוא יעשה אותה. ולו כדי לעצבן אותו. למשמע מחשבה זו, אנדרו הנהן לעצמו בנחישות, והחל לצלול לתוך המסמכים. קאריתו'ר הוא אולי ברברי שוטה עם בעיות הגיינה, אבל הוא צדק בדבר אחד; כשזה מגיע לנדל"ן, איש לא יכול לעלות על אנדרו מרטין.

מאוחר יותר באותו ערב, אנדרו חיכה בחוסר סבלנות למרגלות הצריח האפל. הלקוח המיועד איחר בחמש דקות. אנדרו לא אהב מאחרים. הוא ניצל את הזמן הפנוי כדי להתבונן בנכס, למדוד אותו במבטו. צריח סטנדרטי בסך הכל, שבע קומות, סימני שחיקה מובהקים שמעידים על מפלצות פעילות ממגוון סוגים ששכנו בפנים. סימני החריכה על הקירות הצביעו על כך שכנראה הצריח הותקף מבחוץ. ומסתבר שבדומה לכל השאר, גם המכשף האיום הזה לא דאג לרעפים ראויים לשמם לגג המגדל שלו. אנדרו צקצק בלשונו בצער, ואז הפסיק כשראה איש בגלימות ירוקות מתקרב אליו.

האיש הסיט את גלימותיו מעל ראשו, חושף פרצוף אנושי ומחייך, עיניו הירוקות כמעט נוצצות מבין שערות הפוני השחור שלו. טוב, לפחות אין לו קרניים. אנדרו העלה באוב את חיוך הלקוחות המשובח ביותר שלו, ושלח את ידיו ללחיצה "אנדרו מרטין, לשירותך, אדוני. אני מגיע מסוכנות דייויס ושות'. אנו מתגאים במתן השירות הטוב ביותר ללקוחתינו, ודואגים שכל מי שמגיע אלינו יוצא מרוצה. קח עלון" הוא דחף לתוך ידיו עלון מנויילן שעליו כיכבו תמונות של בית הממתקים, הבית של שלושת הדובים, טירת העננים של הענק, ועוד.

האיש נראה המום מעט, אבל התעשת במהרה. הוא מלמל "תודה רבה", ואז לקח נשימה עמוקה ולחץ את ידו בחזרה "נעים מאוד…מר מרטין. קוראים לי וורנון, אני מעוניין לשכור את הצריח הזה". אנדרו הרים את גבתו וחנק את התגובה הסרקסטית שעמד לירות חזרה לכיוונו. לקוחות לא אוהבים סרקזם.

"אז בשביל מה בדיוק תרצה את הטירה הזו, אדוני? מחקר בקסם? מעוז צבאי? אחוזת משפחה אפלה? הצריח הזה רב שימושי, אבל אצטרך לדעת מה אתה רוצה בכדי שהעסקה תתנהל על הצד הטוב ביותר"

וורנון הרכין את ראשו והסמיק מעט, לוחש משהו בקול שבקושי נשמע. אנדרו גלגל עיניים בהפגנתיות בזמן שלא הסתכל "מה אמרת?"

"אני רוצה…לגור כאן. אני אוהב את הנוף, המחירים פה נמוכים יחסית, והמיקום מצוין" ואז הרים אליו עיניים בבהלה "אבל שזה יישאר בינינו, כן? המשפחה שלי בטוחה שאני רוצה להקים אקדמיה לקסמים אפלים. הם יותר מסורתיים ממני".

אנדרו מצמץ בבלבול למשמע דבריו של וורנון. בית רגיל? זה חדש…הוא שם לב  שוורנון סיים את דבריו בשאלה, והניד בראשו לחיוב, שומר על הקול הנייטרלי שלו "בהחלט, אדוני, דיסקרטיות היא שמי השני". הוא החווה לעבר דלת הצריח, ונקש באצבעותיו. הדלת נפתחה בקול חריקה מאיים, חושפת שתי גופות אורקים שנטבחו והושארו להירקב על הרצפה. "שניכנס?"

לאחר שלוש קומות, אנדרו החליט באופן רשמי שהוא לא רוצה להיות כאן. למעשה, הוא החליט את זה גם בקומה שעברה, ובזו שלפניה, וגם כשנכנסו מהדלת הראשית. אבל הייתה לו עבודה לעשות, והוא הולך לבצע אותה. תוך כדי דיבור, הוא מדי פעם הניע את ידיו בתנועות מוזרות, מפעיל את המחוות המאגיות כדי לבטל את המלכודות הקטלניות שההרפתקנים שעברו במקום לא הפעילו עדיין. וורנון הסתכל בו בעניין "אתה…אתה מפעיל קסם? חשבתי שקוסמים לא נעשים סוכני נדל"ן…" אנדרו נחר בבוז ושלף את התיקייה "אני? קוסם? בחיים לא. פשוט שלפתי את התכניות מהארכיון, והן כוללות את הססמאות למלכודות." הוא נפנף בכמה תרשימים מקופלים, ואז השיב אותם לתיקו "אף אחד לא חושב להסתכל בארכיונים. ההרפתקנים הטיפשים האילו פשוט מסתערים פנימה, בלי מחשבה, רצים היישר אל לב הסכנה".

אנדרו המשיך עוד כמה צעדים, ועצר את וורנון בדיוק בזמן כדי למנוע ממנו ליפול לתוך תהום שנפערה מולם בפתאומיות. "זה מוזר…" הוא מלמל לעצמו, בעודו שולף את תרשימי הקומה ומביט בהם. ואז, פניו החווירו. אם הוא צדק בניחוש שלו, הסיכוי שוורנון ימות במשמרת שלו עלה פי כמה וכמה. ואז אין סיכוי שהוא יקודם. "זוז אחורה!" אנדרו צעק בעודו מושך  את וורנון לאחור מהמקום שבו הוא עמד. שניה לאחר מכן, מתוך התהום, נורה כדור של להבות שחורות, נוחת במקום בו וורנון עמד עד לפני רגע. "חשבתי שאתה מנטרל את כל המלכודות שהותקנו בבניין הזה!"

אנדרו הנהן לאישור "אני בהחלט מנטרל את כולן. כל אילו שהופיעו בתכניות. המלכודת הזו לא מופיעה בתרשימים. היא מאוד חדשה, ולפי עבודת הטלאים שנעשתה סביב הלבנים, גם מאוד לא מקצועית. אחת מהבעיות בלהיות הטוב ביותר בתחום, היא שהרבה אנשים לא אוהבים אותי" הוא התכופף באדישות בעוד כדור של אש שחורה שורק מעליו. "כדאי שנזוז, וורנון, אמרתי לך שאני לא רוצה שתמות במשמרת שלי." הוא התחיל לפסוע בזריזות החוצה מהמגדל, שומר את וורנון לפניו, כשלפתע אחד הפסלים התלויים מהתקרה זינק כלפי מטה, מנסה לשסע את ראשו של הלקוח בגרזן אדיר. אנדרו מעד לאחור לרגע, ואז נעמד, וניקה את אבק הקברים מחליפתו הכחולה. הוא הצביע על הלוחם בגרזן, ומחא כף פעמיים. עשרות קליעים נורו מהקירות, גורמים לתוקף לשאוג בזעם ולהימלט על נפשו.

"כמו שאמרתי, משתלם לקרוא את התרשימים. עכשיו בוא נזוז למשרד הפרטי שלי ונמשיך לשוחח על העסקה שם". הוא הביט בוורנון, וגלגל עיניים כשהוא השיב מבט המום. הוא אחז בידו, גרר אותו משם, דחס אותו למכונית, ונסע לכיוון העיר העליונה.

הם נכנסו לבניין הדירות הקטן, ועלו לקומה השניה. אנדרו הקפיד להתעלם מהחתול האפור שנצמד לרגליו, ומהשלושה האחרים שיצאו אליו מבין העציצים. הוא שלף מפתח קטן, פתח את הדלת, וסימן לוורנון לבוא אחריו. הדירה, שנראתה כהעתק מדויק של המשרד שלו, בתוספת חדר שירותים, מיטה, ומטבחון, הייתה מוארת באור ניאון לבן וקר. הוא סימן לוורנון לשבת על כיסא קטן, והתיישב בעצמו על הכיסא המשרדי שלו. לאחר חיטוט קצר בכיסיו, הוא שלף את המעטפה, הוציא מתוכה את חוזה המכירה, והחליק אותו על השולחן לעבר האיש הצעיר. "אילו התנאים. מה אתה אומר?"

וורנון, ששתק כל עשרים הדקות בדרך הביתה, ולא הוציא הגה בזמן העצירה בחנות הקפה, מצא את קולו. הוא צווח בבהלה "על מה אתה מדבר!? הם ניסו להרוג אותנו!  אני כמעט מתתי!". אנדרו הנהן בשלוות נפש "נכון, זה אחד מסיכוני המקצוע כשמתעסקים עם צריחים מקוללים"

וורנון הביט בו במבט מתפלץ "אבל…אבל אמרת שניסו להרוג אותך". אנדרו נאנח "צודק שנית, בחורי הצעיר. אתה חד להפליא היום. כמו שאמרתי, יש לי נטייה להרגיז אנשים". וורנון נשען קדימה "למה?"

אנדרו קפא לרגע, ואז היישיר מבט לעבר עיניו של וורנון "כנראה בגלל החוסר המוחלט שלי בחוש הומור, או הנטייה שלי לדייקנות ולפלגמטיות, או בגלל העובדה שאני נוטה להתייחס בסרקזם לאנשים שאני לא מחבב, או שהם פשוט סובלים מתגובות אלרגיות חמורות לאפטרשייב שלי."

וורנון נענע בראשו "זה לא זה, יש פה משהו אחר, אני מרגיש בכך". אנדרו משך בכתפיו "יכול להיות, אבל זה לא רלוונטי לעניין. מה אתה אומר על התנאים?" וורנון הביט בו כלא מאמין, ואז טלטל את ראשו לשלילה "אני לא אקרא את התנאים עד שלא אבין מה קורה כאן. מישהו ניסה להרוג אותי, ואם אתה לא תסביר לי למה, אני אצא מהדירה ברגע זה ואלך לקנות צריח אחר."

אנדרו הביט בו בשעמום, ועמד להראות לו את הדרך החוצה, ואז נצר את לשונו. אם הוא ילך לקנות צריח אחר, אז הבוס יחליט שהוא נכשל, וייתן לו לתייק אשפה עד סוף חייו. הוא עיסה את רקותיו "אתה יודע, חשבתי שאני אשנא אותך יותר ממה שאני שונא את הבוס שלי, אבל הדבר היחיד שאני שונא יותר מאנשים שחושבים שהם יודעים טוב יותר מכולם, הוא אנשים עם עמוד שדרה מוסרי וחוש אחריות לבעיותיו של הזולת" הוא הרים את עיניו "ואתה, ידידי הצעיר, לוקה בשלושתם. אבל מכיוון שאני צריך אותך כלקוח, אני אספר לך" אנדרו שלח יד לתיקו, ושלף משם את השרטוטים של הצריח האפל.

"הכל מתחיל ונגמר בשרטוטים האילו, ילד. אני לא יודע אם כבר התעסקת עם חברות נדל"ן אחרות, אבל אפילו ביניהן, בין הפשוטים ביותר שבנו, יש משהו מיוחד. חלקנו קוסמים, או צאצאים של מפלצות, או הנכדים של איזשהו הרפתקן דגול, או אלף ואחד דברים אחרים. אבל אני? אמא שלי היא רואת חשבון מקנזס, אבא שלי פועל בניין מניו יורק. הצטרפתי למשרד הנדל"ן הזה כי דרישות הקבלה שלהם התאימו למישהו שבדיוק סיים את התואר. אני רגיל לגמרי…והם לא אוהבים את זה"

אנדרו נשען לאחור בכסאו "הם לא אוהבים את זה שיש אנשים רגילים. כמוני. אני מזכיר להם שאלות לא נוחות, כמו "למה אני פותר את הבעיות שלי באלימות?" או "מדוע אני מסכן את החיים שלי על בסיס קבוע ופולש לפרטיותם של אחרים בשביל שכר מינימום וחצי מחיר על כרטיסי אוטובוס?" וכמובן השאלה הגדולה מכל- "מתי הייתה הפעם האחרונה שהתקלחתי?"

אנדרו רכן קדימה "אנחנו מזכירים להם שלא צריך להסתער ראש בראש על הבעיות שלהם, שתמיד אפשר להסתכל בתכניות שבבניין העירייה, שלא צריך להיות גיבור גדול כדי להיות שווה משהו. אני מוכר את העולם הקסום והמיוחד שלהם לעולם הנורמלי, ולכן הם שונאים אותי. בתמורה, אני שונא אותם על חוסר ההיגיינה, הנטיות האלימות שלהם, והבוגדנות הטבעית ששוררת בכל אחד מהם.. והשנאה ההדדית הזו נוטה למשוך אלי הרבה אויבים".

וורנון בהה בו באימה "בס….סדר….אם ככה, אני אקרא את התנאים, ו-" לפתע, אנדרו נעמד. הוא הריח משהו. משהו מוכר ומזוויע. צחנה של דם, ושל מתכת. של אימה ושל קרבות. צחנת המוות המתקרב. הוא אמר לוורנון בשקט "תעמוד מאחורי, הם מגיעים". עיניו של וורנון נפערו לרווחה "מי, האויבים שלך?". אנדרו הניד את ראשו וגנח "יותר גרוע. לקוחות לשעבר".

הדלת נפתחה לרווחה, ולוחם אדיר מימדים ועטוף בפרוות הסתער פנימה ומחץ את אנדרו בחיבוק דוב אדיר. אנדרו נאנח בצער "שלום גם לך, קארית'ור. כמה….נפלא, לראות אותך". קארית'ור שאג בצחוק ונסוג לאחור, וחבורה מסוכנת למראה שכללה אישה זקנה עטויה בסחבות שהשאירו עקבות בוץ על הרצפה, וקרקרה ליונה המלוכלכת שעל כתפה, קשת צעיר עם זוג קרניים שבקעו מראשו ועגילים לא מחמיאים במיוחד, ואישה צעירה בעלת איפור מוגזם ושמלה שהייתה אופנתית בסמטאות רומא העתיקה, לכל המאוחר.

קארית'ור טפח על גבו של אנדרו בידו האדירה "כל כך משמח לראות אותך שוב. נחמד לראות שמצאת לקוח חדש למגדל שלנו. אבל לא באתי לכאן לשם ברכות, שכן סכנה נוראה אורבת לך!" הוא סיים את ההכרזה בדרמטיות, והפנה מבט לעבר הזקנה בסחבות. היא קרקרה משהו בלתי ברור, השתעלה, ירקה על הרצפה, ונעלה את עיניה על עיניו של אנדרו "אדונך אורב לך, אנדרו לבית מרטין. אדונך מקנא בהצלחתך, ורוצה להשמידך. הוא שלח את האויבים, והוא ישלח עוד רבים. שומה עליך להביסו, או שימשיך לרדוף אותך לעד". כל שאר בני החבורה הנהנו ברצינות, בעוד הזקנה פנתה להמשיך ביריקותיה המסורות על השטיח הנקי שלו.

וורנון הביט בעינים קרועות לרווחה בחבורת ההרפתקנים "נעים…נעים לפגוש אתכם. קוראים לי…וורנון". קארית'ור הביט בו בזלזול, ודחף אותו הצידה "אינך מעניין אותי כעת, ורנון. עלי לסייע לידידי משכבר הימים, אנדרו לבית מרטין." אנדרו מלמל מתחת לאפו "ידיד זו מילה מוגזמת", אך העלה על פניו את החיוך בו השתמש קודם מול וורנון "בוודאי. הכושפת שלך היא בעלת אחוזי דיוק גבוהים מאוד, כמדומני. אז אתה אומר שהבוס דייויס רוצה לחסל אותי בגלל ש…הוא מקנא?"

קארית'ור הנהן "כן, אין מוכרים טובים ממך באיזור, והוא שמע שהמשרד הראשי רוצה לקדם אותך, אז הוא החליט להיפטר ממך" הוא שילב את זרועותיו, ועווית זעם עלתה על פניו "אתה רוצה שנחסל אותו?" אנדרו הניד בראשו לשלילה, והחיוך המזויף התחלף בחיוך ציני ואמיתי "מי היה מאמין שהבוס דייויס מאוים ממני…אני יכול להשתמש בזה כדי להכריח אותו להחליף את מכונת הקפה שלנו."

וורנון נעץ בו מבט לא מאמין "אתה שמעת שהבוס שלך רוצה להרוג אותך, ואתה חושב על מכונות קפה??". אנדרו העיף בו מבט אגבי "אני נורמלי, וורנון. זה מה שאני חושב עליו. כמו שאמרתי, הרבה אנשים ניסו להרוג אותי, ואם הבוס רוצה , אז שיבוא. אני פשוט אגיד לו שהוא צודק, והקרנף הסתום הזה יסתפק בלקחת קרדיט על המכירה שלי ולעבוד במקומי. כל עוד אני אמשיך לקרוא את התרשימים, אז אני עדיין אקודם על פניו, זה פשוט יקרה…מעט מאוחר יותר"

וורנון ספק את כפותיו באי אמון, והחל לפסוע הלוך ושוב בחדר. לפתע, זעקת שמחה נפלטה מגרונו "יש לי! אתה אמרת שאתה קורא את התרשימים…תשתמש בזה! תמשוך אותו לתוך המגדל, ותשתמש במה שאתה יודע על המלכודות כדי לעצור אותו! אף אחד לא יציק לך אחר כך!"

חיוך עלה על פניו של קארית'ור "כן, זה רעיון! לוורנון יש רעיונות טובים, אני בעד!" הוא נתן לוורנון אגרוף ידידותי בכתף, שכמעט העיף אותו דרך הקיר. וורנון החזיר לו דחיפה, אבל קארית'ור עיווה את פניו שוב והביט בו בזעף "לא לגעת בכתפיים של קארית'ור השוחט, בבקשה, יש לו ביטוח עליהן". הוא כיסה אותן בפרוות השחוקות והמחוררות שלו עד הסוף, ואז שלח יד גדולה והחל לגרור את אנדרו החוצה מהדירה "לא אוהב לראות את החבר שלי מתחבא כמו עכבר. צריך לעמוד כמו אריה!". אנדרו נאנח, ונעל אחריו את הדלת בעוד החבורה הצוהלת יצאה מהדירה, והרביעייה גררה אותו אל המיניואן שלהם "אל הצריח של זת'ראקס!" הקבוצה ענתה לו בצהלה, ואנדרו קבר את ראשו בין כפות ידיו. אני שונא את כולם…

הכוכבים השתקפו מהלבנים השחורות של הצריח כשהמיניואן נעצר, ואנדרו יצא החוצה והחל לשאוף ולנשוף בעוויתות גדולות, יונק אוויר לילה צלול ומשחרר אותו, מנסה להיפטר מהריח שעמד בחלל הוואן. הוא ניסה לגרד כתם לא מזוהה ממכנסי החליפה שלו, ווויתר. היום הזה רק הולך להשתפר, הא? הוא ניגש לקבוצה "אם ככה..זו התכנית. וורנון. אתה הולך להתחבא בוואן. אתם הולכים לעמוד בצריח, ולתקוף את הבוס דייויס כשאני מסיח את דעתו, ואז נכניס אותו לכלא על ניסיון רצח ונלך לקנות מכונת קפה חדשה. מה אתם אומרים?"

הקשת שרבב את שפתיו בזעף "למה אי אפשר להרוג אותו? להרוג יותר צודק. הוא ניסה להרוג אותך."  אנדרו הביט בעיניו "לפי ההיגיון הזה, כולכם צריכים למות, ילד. יש סיבה שאלימות היא עבירה על החוק." הוא עבר על פניהם, ונכנס לתוך הצריח.

וורנון נשאר בחוץ, והביט בחבורה מסתודדת בינה לבין עצמה. הוא אחז בתיק המסמכים של אנדרו, שדאג לקחת לפני שיצאו לדרך, ומחשבותיו נדדו. פעם, הוא העריץ גיבורים, רצה להיות כמוהם. אבל אחרי השיחה עם אנדרו, אחרי הדרך שבה קארית'ור התייחס אליו…משהו השתנה. הוא שמע את דבריו של אנדרו מהדהדים במוחו "הם לא אוהבים את זה שיש אנשים רגילים"… וורנון חשב לעצמו  אם ככה, אני חושב שעדיף שאהיה רגיל. הוא ניעור משרעפיו כשהוא ראה שהקבוצה מתקרבת אליו

"וורנון!" קארית'ור שאג בחיבה "היה לך רעיון מצוין! לא היינו חושבים עליו לבד, והוא עזר מאוד עם התכניות שלנו!" וורנון החל למלמל משהו בביטול, ואז קפא והרים גבה. "התכניות שלכם?" קארית'ור הנהן באישור, ושלף את הגרזן האדיר שהיה תלוי על גבו "כן, התכניות שלנו לחסל את האויב!" הפרוות שעל גבו הוסטו לאחור, ועיניו של וורנון התרחבו באימה כשראה את עשרות הפצעים המדממים שעליהן, פצעים שנגרמו על ידי מטר חיצים דוקרניים. קארית'ור ראה לאן וורנון מסתכל, וחייך. "עכשיו הבנת, עכברוש קטן?" ואז הגיעה חבטה גדולה בעורפו, ואז חשכה.

אנדרו הסתובב לבדו במגדל. הוא מנה בראשו את המלכודות, ספר את התזמונים שלהן, תכנן את הדרך בה יפעיל אותן. הוא שנא את זה. שנא להיות כאן, שנא להילחם, אבל וורנון השוטה הזה הכניס אותו למצב שהוא לא יכול היה להיחלץ ממנו מבלי לריב עם קארית'ור האידיוט. ולהסתבך עם הגרזן של הבחור הזה…זה לא משהו שאף אחד רוצה. הוא תעה במחשבותיו, עד שקול מוכר החזיר אותו למציאות.

"אדון מרטין". הבוס דייויס חייך אליו. לבוש באותה חליפת מעצבים מחויטת, אבל אוחז בחרב רחבה בידו האחת ובמגן עגול בידו השניה "כמה חבל שאתה עובד כזה מסור. לצערך, ברגע שהסכמת להיכנס לכאן, סגרת את הלולאה האחרונה במלכודת. מאז ששמעתי שאתה הולך לקבל את הקידום הזה במקומי אני מתכנן איך לחסל אותך. "

אנדרו הרים גבה "ולמה שתרצה לחסל אותי, אדון דייויס?" הבוס נופף בידו לביטול "אל תדאג, מרטין, זה לא אישי. אני לא יכול לתת למישהו שכל כך מתעב את מה שאנחנו עושים כאן להיות מנהל החברה! או שבעצם…לא, אני חוזר בי. זה אישי מאוד" הוא פסע קדימה , מספיק קרוב כדי שאנדרו ישמע אותו לוחש "שמעתי אותך מדבר עם הילד קודם, אנדרו. ואתה צודק, אנחנו לא אוהבים חטטנים ששואלים שאלות. אתה עוררת יותר מדי שאלות, אז הגיע זמנך ללכת." הוא לקח צעד לאחור וצעק "כבלו אותו!"

מתוך החשכה,  הסתערו לכיוונו שלוש דמויות. אישה בשמלה מתנופפת, דמות מצומקת בגלימה, ונער צעיר עם קשת ארוכה על גבו. כולם רצו אליו, ואחזו בזרועותיו לפני שהספיק להגיב. מר דייויס גיחך "באמת חשבת שתוכל להטות הרפתקנים לטובתך? שתוכל לגרום למישהו שרצה לקנות צריח קסום להזדהות עם הנורמליות שלך? אני מרחם עליך, מרטין" הוא הפיל את המגן שלו, ואחז את החרב בשתי ידיו "אבל לא מספיק כדי לתת לך לחיות. ולפני שתנסה איזשהו תכסיס, אני רוצה שתדע שידידנו קארית'ור אוחז בחבר שלך וורנון, ואם תנסה לעשות תנועה לא נכונה, הוא יסיים את מה שהתחיל היום בבוקר."

אנדרו הרכין את ראשו "תפסת אותי, בוס דייויס. אבל אני חייב לומר, למרות השנאה ההדדית שאנחנו רוכשים אחד לשני…אם הקידום שלי הוא העניין…זה לא משנה, אתה יכול פשוט לקבל אותו. זו לא סיבה מספיק טובה כדי להרוג אותי"

פניו של מר דייויס החלו להאדים, וצעקה איומה נפלטה מפיו "לא משנה? לא משנה?! זה כל מה שמשנה! כל מה שאנחנו עושים כאן, כל המטרה במשחק הזה, בקרבות ובאוצרות, בנדל"ן ובקסמים, הוא לקבל את הקידום! להיות הכי טוב! אם אני לא הכי טוב, אז מה אני? אתה פשוט מוכן להיות…נורמלי. זה פוגע בכל המאזן הכלכלי העדין שנוצר, זה פוגע בכל הערכים שאנחנו עומדים לכבודם. אתה לא פועל כרגיל. אתה עושה דברים לפי התרשים. אתה לא מנסה להיות חזק, או גדול, או טוב יותר מאחרים. זה פוגע במי שאנחנו. ולכן, אתה חייב למות". הוא רכן ולחש לחישה אחרונה "ואחרי שנהרוג אותך, נדאג שהחבר שלך ורנון יקים פה אקדמיה גדולה ויפה לכשפים, והיא תקרא "אקדמיית מרטין", לזכרך, כדי שבעולם הבא תוכל לסבול לנצח בידיעה שהשם שלך מנציח את העולם שלנו".

הבוס דייוויס מתח את זרועותיו העצומות, ואז נעצר באמצע התנועה. ואז הוא רכן שוב  לכיוונו של אנדרו. "תגיד לי רק דבר אחד, שאלה אחת שעניינה אותי לפני שאני מחסל אותך-למה בחרת לעבוד איתנו? היית יכול להיות סוכן נדל"ן רגיל ומשעמם, ולא הינו מגיעים למצב הלא נעים הזה בחיים. ואל תמכור לי את השקר שאתה מוכר לכולם. אני ראיתי את קורות החיים שלך, וכל משרד רגיל היה שמח לקבל אותך.".

אנדרו שלח מבט אל שמי הלילה שבצבצו מחוץ למגדל. על הצד החיובי, אם הבוס הולך להרוג אותו, אז לפחות הוא לא צריך להגיע לעבודה מחר בבוקר. הוא נאנק בכאב "אתם…לקחתם לי את הבית. הבית שלנו היה ממוקם על איזו אחוזה עתיקה של קוסם. ההרפתקנים באו, תבעו את ההורים שלי על זה שהבית איכשהו היה שייך להם, ולקחו את הבית. זה היה בית פשוט ורגיל, ועכשיו זו מעבדת אלכימיה. אתם הרסתם את הבית שלי, לקחתם את כל מה שהיה טוב בו, והפכתם אותו לרע. הצלחתם להפוך בית, הדבר הכי טוב שיכול להיות למישהו, לאמצעי בדרך למטרה המסריחה שלכם. הפכתם בתים למבוכים, לכלי נשק, למלכודות מוות, ולמעבדות כישוף. אני גדלתי על זה שהבית הוא המקום הטוב ביותר להיות בו, ואתם הפכתם אותו למקום שאני לא יכול להתקרב אליו. אז…החלטתי למנוע מכם לעשות את זה לעוד אנשים".

הוא עצר, גמע אוויר, והביט בבוס דייויס, מרגיש גל של אדישות עוטף אותו, בעוד הוא שומע את הבוס דיוויס גועה בצחוק מעליו. "תראו את זה, מסתבר שגם לאיש הכי משעמם יש סיפור רקע מרגש מאחוריו. חבל שלא הצטרפת לצד שלנו, מרטין, היית יכול להיות הרפתקן אמיתי."

אנדרו עמד לעצום את עיניו, לקבל את המוות המתקרב. תמיד ידעת שזה יגמר ככה, ממזר מדוכא שכמוך. ואז, הבליחה בו ההבנה,  והוא החל לגחך. ואז הגיחוך הפך לצחקוק, שהפך לצחוק מתגלגל. בפעם הראשונה מזה שנים, אנדרו צחק באמת. בוס דייויס התכופף אליו והרים אותו "משהו מצחיק אותך, פקיד? אתה הולך למות, וחוסר הכבוד שלך ימות איתך!".

אנדרו השתעל, ושלח אליו את המבט המתנשא הטוב ביותר שלו "חשבתי שאתה אמור להבין בהרפתקאות. אם אני ההרפתקן, אז אתה הנבל. ואתה יודע שכשהנבל התחיל את המונולוג שלו, זה כבר מאוחר מדי". עיניו של הבוס דייויס  נפערו לרווחה והוא החל להסתובב, בעוד וורנון מזנק אליו מאחור ומתקל אותו לרצפה.

הבוס צעק עליו בעודו מניף את חרבו האדירה "תולעת עלובה! אתה פחדן! אתה רוצה להישכח, כמו האידיוט הזה מרטין? אתה יכול להיות גיבור! מנהל בית ספר לקסם! יזכרו אותך במשך שנים, ואלפי סיפורי רקע יסופרו בין שערי האקדמיה שלך! או…" הבוס הנמיך את קולו ללחישה צינית "שאתה יכול לחיות לפי התרשים, להיות רגיל ומשעמם, כמו החבר החדש שלך". וורנון נעצר, ודייויס חייך. "כן, אני יודע על המשפחה השלך, ילדון. אתה מגיע משושלת של הרפתקנים ומכשפים דגולים. אל תיתן לנורמאליות של האיש המסכן הזה להרוס אותך, אתה נועדת לגדולות." וורנון מצמץ פעם אחת, ואז משך בכתפיו, פוסע לאחור. "לא כל כך מפריע לי", הוא שלח חיוך מסנוור לכיוון הבוס בעוד זה מתרומם וצועד אחריו, עקב בצד אגודל, מתקרב בעוד החרב נגררת על הרצפה.

"כן, אנדרו עושה דברים לפי התרשים. הוא לא גיבור, אבל הוא יותר טוב מכולכם ביחד. "אתה יכול לצעוק כמה שאתה רוצה, מכוער, אבל העובדות לא ישתנו. השאלות ימשיכו להישאל. אנדרו ימשיך לשאול אותן, אני אמשיך לשאול אותן. התחרות שלכם הייתה ותישאר מושחתת, ואתם תמשיכו להרוס לאנשים את החיים, אלא אם אנשים כמו אנדרו יהיו כאן כדי לעצור אתכם." בוס דייויס הסתער, חרבו מפלחת את האוויר. בתזמון מושלם, וורנון פסע לאחור ומחא כף פעמיים. אנדרו פער את פיו לרגע, ואז סגר אותו. הילד הזה יותר חכם משחשבתי… מטר של חיצים נורה ופגע בעורפו החשוף של הבוס דייויס, שולח אותו להתגלגל על הרצפה. החרב החליקה למרחק של מספר מטרים, ובוס דייויס התרסק בקול חבטה, והכרתו חמקה ממנו.

אנדרו הביט בכל הקרב בעניין מרוחק "מרשים מאוד, ילד" הוא אמר ביובש "אבל בבקשה אל תחמיא לי ככה. אתה תהרוס את המוניטין שלי. עכשיו, בוא תעזור לי לגלגל אותו החוצה ונלך לחתום על החוזה." וורנון הנהן באיטיות, והחל לסייע לאנדרו הנאנק לגרור את בוס דייויס המעולף, מחוץ לשערים.

אנדרו פסע לעבר החבורה, תקע מבט ממושך בקארית'ור, ואז צחק שוב וטפח על כתפו "אל תתבייש ממני, טרול שכמוך. אתה הרפתקן, לא ציפיתי לרמה מוסרית גבוהה יותר מזו שהפגנת, הכל טוב." הוא גלגל את האיש השמן לעברו, משתמש ברגלו ומנסה להתחמק ממגע ישיר עם הגוף "רק תעשו לי טובה, ותצרפו אותו אליכם? אני ארגיש נורא אם הוא יגמור בתור הומלס ברחובות…הוא יגמור לאחרים את כל המרק". החבורה הנהנה בתיאום מושלם, וקארית'ור העמיס את בוס דייויס על הוואן, סגר את הדלת החלודה, ומשם נסע אל עבר האופק.

אנדרו וורנון נשארו לעמוד בשערי המגדל, והביטו בשמש הזורחת על האריחים השחורים, וניתזת מהם באלפי שברירים של זהב. רוח בוקר קרירה נשבה, וגרמה לאנדרו להתחיל לדאוג "אם נישאר פה יותר מדי זמן, אנחנו נישא נאום דרמטי או משהו על איך שהשמש תמיד תזרח על הצד הטוב. יהיה חבל נורא שעבדנו כל הערב הזה רק כדי לגמור כמו האידיוטים ההם" הוא החווה באגודלו על הוואן המתרחק לכיוון הכביש הראשי. לאחר מכן, הוא נתן לוורנון דחיפה ידידותית על הכתף , והחל לצעוד לכיוון מרכז העיר.

וורנון נשאר וסקר בעיניו את המגדל. ממלמל לעצמו "לגמור כמו האידיוטים האילו? אני לא חושב ככה, אדון מרטין. אני בכלל לא חושב ככה…"

שבועיים לאחר מכן, אנדרו הלך לראות מה מצב ההתקדמות של הבית החדש. הוא לקח לעצמו יום חופש, דאג לפזר מבטים מתנשאים לכיוון יתר העובדים במשרד, על מכונת הקפה המקולקלת שננטשה בקרן זווית, ועל מרפאת השיניים לזוחלים קסומים, ונסע ברכבו לעבר המגדל השחור. אחרי הכל, אם לבוס דייויס היו מותרות חופשות כדי להרוג אנשים, לבוס מרטין מותרות חופשות למטרות יותר לגיטימיות.

היה קשה לזהות אותו בהתחלה, שכן גרמלינים וזחלים אפורים ומצחינים כיסו כל סנטימטר, מעלימים ומנקים כל שריד למלכודות ולחשים שנותרו במגדל. וורנון עמד בחוץ והשגיח על העבודה, ואנדרו נעמד מאחוריו וטפח על כתפו, טורח להסתיר את החיוך שעלה על פניו ולהציג במקומו פנים זועפות "עבודה יפה, אבל תיזהר, שמעתי שמועות שאנשים לא אוהבים את מה שאתה עושה כאן, שהם מעדיפים שהקסם ישאר במקומו"

וורנון הרים גבה "יכול להיות. מצד שני, יכול להיות שמדובר בשילוב בין הסרקזם לבין ריח האפטרשייב החזק שלי שגורמים לאנשים לשנוא אותי". אנדרו צחקק "לא רע, ילד….לא רע בכלל". הוא פסע לעבר מכוניתו, ונסע בחזרה למשרד.

מחוץ למשרד המתינה אישה עם חיוך מלאכותי יותר משלו, ושני ניבים חדים בלטו משפתה העליונה. היא הושיטה לו יד ללחיצה, שממנה התעלם בנימוס. האישה הקדירה את מבטה והחלה לדבר במבטא כבד "שמי הוא וולרה אונצ'סקה, ואני מעוניינת לשכור את שירותיך. שמעתי על הטיפול הנפלא שלך בבוס דייויס האכזר, ותהיתי אם תוכל לצאת להרפתקה נוספת בטירה שלי, אני צריכה לנקות אותה מכמה שודדים שהשתכנו שם." אנדרו עצר לרגע, הופך את ההצעה במוחו. עבור אדם חלש יותר, הדבר היה מהווה פיתוי לקפוץ לתוך עולם הקסם וההרפתקאות. הוא הניד בראשו לשלילה, נכנס למשרד, וסגר את הדלת.

בגלל שאנדרו מרטין, למזלו הרב, היה אדם משעמם.