מרק, עוגה ואגוזים קלויים

מאת: רן פרידנזון מרק,עוגה ואגוזים קלויים תמיד מחזירים אותי הביתה. הריח הזה של האדמה,  שהשמש מערסלת לאחר גשם ראשון. הטעם המעקצץ של מנדרינה שלא הבשילה דיה. לאופטימיסט כמוני, בית הוא סך הזיכרונות הטובים שצברת, המהווים נקודת יחוס להשקפת עולמך. ומכיוון

בית

מאת: שיילי סוסי זה לא שלא רציתי. אני רציתי. פשוט לא יכולתי. לא יכולתי לעזוב ככה, בלי להתריע, בלי לחבק ולומר שלום. אבל משהו החזיק אותי כאן. לא נתן לי ללכת. והמשהו הזה? הוא העובדה, שסוף סוף, הגעתי הביתה. מה

לך לך

מאת: נמרוד דוויק מישהו אחר היה אומר שהנוף מרהיב, עוצר נשימה. ענני ענק הסתירו יבשות וימים גדולים וכחולים. צבעים שזרים מכל מה שאני מכיר בהקו כנגד הנוף העמוק והשחור של החלל שאני מכיר וגדלתי בו. הילה עדינה סביב הכוכב סימנה

בוא נלך הביתה

מאת: מאיה גרשוביץ בר זהו זה. היום הגדול הגיע. היום היה יום הנישואין שלה ושל גיא, הגבר שהיא אוהבת, והיום, סוף סוף, גם הוא אוהב אותה. אלה עמדה בפינת המעלית שטסה בדרכה למשרדי מיינדבוק בקומה החמישים של מגדל אלקטרה. העור

חלקי חילוף

מאת: דותן צור [05/01/2025 19:09:27] הוא ידע שהיא בדרך הביתה. המכונית שלה הייתה במסלול חזרה מהעבודה וצפי ההגעה היה כחצי שעה. הוא הדליק את המזגן והדוד. יהיה גשום היום. לא תזיק לה קצת נחמה. במיוחד היום. במטבח בעבע מרק העוף,

ביתי הוא מבצרי?

מאת: עילי שני אנדרו מרטין, למזלו הרב, היה אדם משעמם. במקצוע שלו, אנשים מעניינים לא שורדים הרבה זמן. אחרי כמה פגישות עם לקוחות, הם נדבקים בתחביב שלהם ויוצאים לאיזו הרפתקה מלהיבה נגד מכשף מרושע או דרקון אכזר. פשוט מזעזע. וגם

ראשוני האתאיסטים

מאת: יוהנה רם המקרה שמסופר כאן קרה לפני שנים רבות. בערך בזמן שבני האדם  החלו לזנוח את פסלי האלים וללכת אחרי אל אחד, שהובטח להם שהוא הגדול והכביר מכל מה שיש ביקום והיחיד שקיים בעולם ושאין מלבדו. בעת ההיא  בתוך

סגירת מעגל

מאת: גאיה אזולאי בית. מה זה בעצם? מקום סגור ותחום בין ארבעה קירות פחות או יותר ובפנים חיים אנשים שרק שניים (או אחד) מתוכם רצו בזה. אם נולדים לתוך בית, שייכים לאותו בית. אם נולדים לתוך משפחה, שייכים לאותה משפחה.

הסיפור של הבית

מאת: דפנה קופל אטור עומדת על קצה הגג, כפות רגליה היחפות חופנות את הזווית שבה הקיר האופקי נושק לאנכי, ופניה לשמש השוקעת מאחורי הרי הגבול. הגלימות הצהובות שלה מתרוממות עם משב רוח, חושפות את קרסוליה וחלקן התחתון של שוקיה. "אטור,"

איש מפתח

מאת: אפרת קזאן גיזה, מצרים, 33 לספירה דממה עמוקה שרתה על מדבריות מצרים ואחרוני הכוכבים החלו לדהות, כאשר אור זהוב ראשון בקע מהמזרח. השביעי נכנס לחדר הבקרה שלו, כמה מאות מטרים מתחת לפירמידה הגדולה, נרגז ועצבני מהרגיל. בסתת, שהיתה שרועה

Top
נגישות